בכבוד רב
יאיר שפי
שיפוץ כללי של הרשות המחוקקת, תשי''ש (תוכנית של יאיר שפי) 2020, גרסה 22.10.20
הקדמה
בחירות עכשיו?! נראה שאין אפשרות לממשלה לשלוט עם פרטנרים פריטטיים ולעומתיים ושליט-על יועמ''ש, ולהט החרב המתהפכת של הבג''ץ, ששומרת את דרך הממשלה אל עץ החיים (הפרלמנטריים). נראה לי, שדרוש שיפוץ מקיף של הרשות המחוקקת. אני מאמין, שאם הרשות המחוקקת תהיה חזקה ותפעל כהלכה – גם הרשויות האחרות – המבצעת והשופטת – יפעלו כהלכה.
במשך שנים רבות הצעתי תיקונים רבים בנושא. לרגל המצב החמור שבו תקועה המדינה, הכנתי אותם כמסמך אחד, שהנושאים בו משולבים; חלקם דורשים התעמקות, וחלקם ממש טריוויאליים, אך כדאי לדון בכולם במקביל. אני מקווה שלקראת הבחירות לכנסת ה- 24 יתקבלו כל ההצעות, ובמיוחד - אפשרות להזדמנות שנייה.
התפוצה הפעם היא לכל מי שמופיע בתקשורת כי הוא רואה עצמו כח''כ או כי יש לו טענות על אופן התנהלות החיים הפוליטיים במדינה.
רקע
בעשורים האחרונים, לגביי - 15 השנים האחרונות, הפוליטיקה מרעידה את הארץ. המפלגות עסוקות במחנאות ובהישרדות. משנות השמונים (במאה הקודמת) הכנסת והממשלה הן חלשות, והרשות השופטת פועלת בוואקום שנוצר. האליטות הוותיקות, שאיבדו את ההגמוניה בשלטון ב"המהפך" (1977, הכנסת התשיעית), רצו לשמר את דעותיהן. האפשרות לאבד את כוח בית המחוקקים לטובת שופטי בית המשפט העליון נראה להן מחיר נוח לאובדן ההגמוניה בשלטון – בכנסת ובממשלה. השופטים בבית המשפט העליון החזיקו בהשקפות של אותן אליטות; כולם היו מאותו בית יוצר. גם שופטים חדשים שהצטרפו לבית המשפט העליון היו מאותה תבנית, כי החוק לבחירת שופטים מאפשר זאת.
הייתי בטוח ש"ביקורת שיפוטית" היא הבעת דעה על נושא, כמו ביקורת על אמנות. איפה! זה ביטוי מטעה לפסילת חוקים קיימים (חקיקה ראשית וחוקי יסוד) על ידי שופטי בית המשפט העליון – מהפכה משפטית. ב- 1992 בית המשפט העליון התחיל לייצר חוקה למעשה – אוסף חוקי יסוד, שיש להם כוח של חוקה. בית המשפט העליון ראה עצמו מגן על זכויות האזרח ומגן הדמוקרטיה, אך המשפטיזציה שלו - אקטיביזם שפוטי - גרמה לו להיות פוליטי – משתתף בעבודת החקיקה ובעבודת הרשות המבצעת, על ידי שינוי חוקים באמצעות פסקי דין מחייבים. העם לא נשאר אדיש לקורה, ונוצר משבר - אי אמון ברשות השופטת.
תקציר מנהלים
ב- 2006 היה ויכוח בעניין החוקה, שאין התקדמות בכינונה. היה ויכוח אם ליצור אותה בהסכמה או בכפייה. אני הצעתי דרך הוגנת יותר: "מועצת נכבדי העם", 
שתהיה חלק מהרשות המחוקקת, ותחליט בכל נושא קרדינלי, גם במקום משאל-עם. העורך ב"מעריב" פרסם אותה ב- 14.02.2006 (2 להלן). בפוליטיקה המצב החמיר: שחקנים חדשים שינו את הרכב הגושים. ב- 2009, אחרי פרסום תוצאות הבחירות לכנסת ה- 18, הצעתי שיפור בבחירות – "אפשרות להזדמנות שנייה" (3.2 להלן), שיאבדו כמה שפחות קולות של מצביעים שבחרו ברשימות שלא הגיעו לאחוז החסימה. במרץ 2014 המפלגות הגדולות רצו לשפר את המשילות – חיסול הסיעות הקטנות, שיש להן כושר מיקוח והשפעה על החלטות הממשלה. הפתרון הפשוט של ה"חזקים" היה להגביה את רף הכניסה לכנסת – העלאת אחוז החסימה ל 3.25%, ששווה ל- 4 ח''כים. הוכחה חותכת לצורך בהצעתי הייתה בבחירות לכנסת ה- 20, כשגוש הימין הפסיד כעשרה מנדטים – קולות של מצביעים שההימור שלהם לא הצליח - המועמדים שלהם לא עברו את הרף של אחוז החסימה, וקולותיהם אבדו. אני לא מתבייש להגיד "אמרתי לכם". זה הביא את המדינה לאובדן כלכלה של שנתיים, כאוס פוליטי, שלושה מועדי בחירות סרק בשנתיים, ממשלה פריטטית אימפוטנטית וכניסה למועד ד' – בחירות לכנסת ה- 24. מגפת הקורונה נתנה תירוץ למפסידים להאריך את ייסורי הגסיסה של הפוליטיקה. המשילות לא גדלה, אך גברה סתימת הפה לבעלי דעות שונות. הגעתי למסקנה שביטול אחוז החסימה הוא צעד מתבקש(3.1, להלן): אחוז החסימה הגבוה היה חרב פיפיות – הפך את הקטנטנים לגדולים, במובן הרע של המילה: הקטנים התלכדו לרשימות, שיש להן סיכוי להיכנס לכנסת. הם ההסבר המודרני לחוקי התורה "כלאים", "שעטנז" ו"לא תחרוש בשור ובחמור יחדו". "כחול לבן" היא האנדרטה לשיטה. שיטת הבחירות בישראל היא אוסף של החלטות ועדות לפתור בעיות אד-הוק, בדרך כלל לטובת הפוליטיקאים החזקים. הצעתי סל שיפורים בבחירות בישראל, בלי לפגוע בשיטת הבחירות הקיימת: חלוקה מחדש של המימון של המדינה למפלגות שנרשמו לבחירות לכנסת - לאפשר מימון זמין ומיידי לרצים לכנסת (4.2, להלן); הצעתי מימון זמין ומיידי לרצים לפריימריז במפלגות (4.3, להלן); הצעתי להציל קולות של לפחות עוד שני מנדטים, של אזרחים שנמצאים בחו''ל במקרה ביום הבחירות – להציב קלפי בנתב''ג 30 ימים לפני יום הבוחר (4.1, להלן). אני מכיר את הדעה המקובלת, שבכנסת נמצאים 120 אוכלי חינם. אנסה לשכנע שראוי להגדיל את מספרם ל- 150 (ס' 1 להלן), ליצור כנסת אפקטיבית.
שתהיה חלק מהרשות המחוקקת, ותחליט בכל נושא קרדינלי, גם במקום משאל-עם. העורך ב"מעריב" פרסם אותה ב- 14.02.2006 (2 להלן). בפוליטיקה המצב החמיר: שחקנים חדשים שינו את הרכב הגושים. ב- 2009, אחרי פרסום תוצאות הבחירות לכנסת ה- 18, הצעתי שיפור בבחירות – "אפשרות להזדמנות שנייה" (3.2 להלן), שיאבדו כמה שפחות קולות של מצביעים שבחרו ברשימות שלא הגיעו לאחוז החסימה. במרץ 2014 המפלגות הגדולות רצו לשפר את המשילות – חיסול הסיעות הקטנות, שיש להן כושר מיקוח והשפעה על החלטות הממשלה. הפתרון הפשוט של ה"חזקים" היה להגביה את רף הכניסה לכנסת – העלאת אחוז החסימה ל 3.25%, ששווה ל- 4 ח''כים. הוכחה חותכת לצורך בהצעתי הייתה בבחירות לכנסת ה- 20, כשגוש הימין הפסיד כעשרה מנדטים – קולות של מצביעים שההימור שלהם לא הצליח - המועמדים שלהם לא עברו את הרף של אחוז החסימה, וקולותיהם אבדו. אני לא מתבייש להגיד "אמרתי לכם". זה הביא את המדינה לאובדן כלכלה של שנתיים, כאוס פוליטי, שלושה מועדי בחירות סרק בשנתיים, ממשלה פריטטית אימפוטנטית וכניסה למועד ד' – בחירות לכנסת ה- 24. מגפת הקורונה נתנה תירוץ למפסידים להאריך את ייסורי הגסיסה של הפוליטיקה. המשילות לא גדלה, אך גברה סתימת הפה לבעלי דעות שונות. הגעתי למסקנה שביטול אחוז החסימה הוא צעד מתבקש(3.1, להלן): אחוז החסימה הגבוה היה חרב פיפיות – הפך את הקטנטנים לגדולים, במובן הרע של המילה: הקטנים התלכדו לרשימות, שיש להן סיכוי להיכנס לכנסת. הם ההסבר המודרני לחוקי התורה "כלאים", "שעטנז" ו"לא תחרוש בשור ובחמור יחדו". "כחול לבן" היא האנדרטה לשיטה. שיטת הבחירות בישראל היא אוסף של החלטות ועדות לפתור בעיות אד-הוק, בדרך כלל לטובת הפוליטיקאים החזקים. הצעתי סל שיפורים בבחירות בישראל, בלי לפגוע בשיטת הבחירות הקיימת: חלוקה מחדש של המימון של המדינה למפלגות שנרשמו לבחירות לכנסת - לאפשר מימון זמין ומיידי לרצים לכנסת (4.2, להלן); הצעתי מימון זמין ומיידי לרצים לפריימריז במפלגות (4.3, להלן); הצעתי להציל קולות של לפחות עוד שני מנדטים, של אזרחים שנמצאים בחו''ל במקרה ביום הבחירות – להציב קלפי בנתב''ג 30 ימים לפני יום הבוחר (4.1, להלן). אני מכיר את הדעה המקובלת, שבכנסת נמצאים 120 אוכלי חינם. אנסה לשכנע שראוי להגדיל את מספרם ל- 150 (ס' 1 להלן), ליצור כנסת אפקטיבית.
הצגת הנושאים
1. להגדיל את מספר חברי הכנסת ל- 150. יהיו 120 שעוסקים בחקיקה ופיקוח על הרשויות האחרות; השאר הם שרים וסגניהם.
הכנסת תחזור לדון בוועדותיה גם בסדר היום לחקיקה, ותדון גם בבקשות הממשלה לחקיקה. ועדת השרים לחקיקה תהיה כשמה: תכין הצעות חוק שהממשלה רוצה בהן, ותפנה לכנסת, שתדון בהן, ולא להיפך, כשהמשמעת הקואליציונית מתסכלת, ומסכלת את תפקוד הכנסת.
2. מועצת נכבדי העם, שתייצג את כל שכבות האוכלוסייה. המועצה תהיה חלק מהרשות המחוקקת. יידונו בה בנושאים עקרוניים, שעומדים ברומו של עולם. היא תהיה הפתרון הקרוב ביותר למשאל עם. יהיה בה גם גוף שיתפקד כבית משפט לחוקה, כבמדינות שנחשבות נאורות. בית המשפט העליון יהיה פטור מעיסוק בנושאים פוליטיים; ישפטו שם לפי חוקים ברורים, ואם תהיה מחלוקת – המועצה תהיה "פסקת התגברות" אוטומטית. להלן תצלום ההצעה שלי, מ- 2006.
הרחבה בנספח שלהלן
3. תיקונים בשיטת הבחירות:
3,1 ביטול אחוז החסימה – אפשרות לכל בעל דעה לנסות להיות חבר כנסת, בלי צורך לחבור למי שהוא יותר גביר, או בעל אגו, או מראה נכון, או מוצא נכון, או כל תכונה שלא מודים שהיא חשובה להנהגת אנשים. כך – לא יהיה מצב שמי שרצה הנדל או לפיד קיבל גנץ (פעמיים), ומי שבחר בנט קיבל סמוטריץ' (או הרב פרץ). הרחבה בנספח שלהלן.
3,2 תהיה אפשרות להזדמנות שנייה – מי שבוחר מפלגה ויש לו חשש שהיא לא תצליח להכניס את נציגו לכנסת – יוכל לרשום בפתק ההצבעה מי יקבל את קולו "במקום" – ה SECOND BEST שלו, שהוא קובע אותו, ולא מי שארגן מפלגות לרשימת סופרמרקט, לצורך הגעה משותפת לאחוז החסימה.
יש לי כבר תוכנית לניהול יום הבחירות, שמתאימה לכל אחוז חסימה (מ- 0.83% - ח''כ אחד, ועד 6.66% - 8 ח''כים, למעשה – אין מגבלה טכנית בתוכנית, אלא שמפלגה גדולה כבר לא זקוקה להגנה). השימוש ב"הזדמנות השנייה" היא כמו הצבעה במעטפה כפולה! כך לא ילכו קולות לאיבוד ותוצאות הבחירות יהיו קרובות במידה הקרובה ביותר לרצון הבוחרים.
התוכנית טובה גם לניהול הבחירות הנוכחיות (בלי הזדמנות שנייה). איני מפרט את התוכנית מסיבות של קניין רוחני.
שרת המשפטים איילת שקד, בתפקידה "יו''ר ועדת השרים לחקיקה", התעלמה ממכתבי אליה מ- 13.03.2018 – ומהתזכורת - ושנה אחר כך, בבחירות לכנסת ה-21 הימין איבד כ- 400,000 קולות, וח''כ איילת שקד נהייתה גב' שקד. זה הכניס את המדינה לסחרור פוליטי מיותר, שנמשך 3 כנסות, ופגש בכוח עליון – המגפה של הנגיף "קורונה" – קוביד 19 . חוסר המידע עליו משבש דעתם של הפוליטיקאים והאזרחים, שנוקטים פעולות שאין קשר בינן ובין פתרונות למצב, לדעתי.
הרחבה בנספח שלהלן.
4. עוד נושאים בסל השיפוצים:
4.1 קלפי בנתב''ג – מ- 30 יום לפני יום הבוחר, למי שנמצא בחו''ל במקרה ביום הבחירות. זכאי להצביע בה בעל זכות בחירה שיוצא לחו''ל בחודש שלפני יום הבחירות ויש לו כרטיס טיסה בחזרה לישראל למועד שאחרי זמן סגירת הקלפי ביום הבחירות ועד 30 יום אחרי יום הבחירות. בשנה שאין סגר – כמאה אלף ישראלים נמצאים במקרה בחו''ל ביום הבחירות (לפי החוק – אחרי חגי תשרי).
האבסורד - ישראלים שנמצאים בבתי סוהר זכאים להצביע במעטפות כפולות.
4.2 מימון לרצים לכנסת בשליטת בעלי זכות הבחירה. לא תהיה העדפה לטובת מפלגות ותיקות.
תקציב התמיכה הכללית במועמדים לכנסת (שבספר תקציב המדינה) יחולק במספר בעלי זכות הבחירה. כל בעל זכות בחירה יקבל שיק על סכום כסף שהוא המנה הנ''ל. בעל ה"שיק" ירשום ב"המוטב" של השיק את שם המפלגה שהוא רוצה לממן את המרוץ שלה לכנסת. אין קשר בין שם "המוטב" בשיק ובין המפלגה שהוא יצביע עבורה. תוקף השיק יהיה עד 30 יום מיום הבחירות. השיטה תאפשר גם לאנשים מהישוב לרוץ לכנסת בלי לסכן את רכוש משפחתם (אלי ישי ויניב אלדד, למשל), ולא יהיו בזבוזים של הפוליטיקאים המדושנים, שלא מתביישים לקבוע לעצמם תוספות שמנות למימון שגיונותיהם. יהיה לרצים לכנסת מימון זמין, ככל שהתומכים שלהם יזדרזו להגיש ה"שיק" לפרעון.
4.3 מימון הפריימריס (למפלגה דמוקרטית, שמקיימת פריימריס) בשליטה אישית של חברי המפלגה הבוחרים. בדומה למימון הרצים לכנסת. לא תהיה עדיפות לוותיקים, ולא תהיה חסימת דרך כלכלית למתמודדים חדשים, שאינם בעלי אמצעים. כל מועמד יקבל סכום ראשוני של 5,000 ש''ח עבור כיסוי הוצאות יסודיות (מכתב לבוחרים פוטנציאליים, למשל). הכסף יועבר מוועדת הבחירות ישירות ל"מוטב", כפי שהחליט המצביע, ולא דרך מנגנון המפלגה.
4.4 יום חופשה בתשלום רק למי שהשתתף בבחירות. או – לקנוס את מי שלא מצביע, שלא יהא חוטא נשכר.
4.5 תעודת יושר לנבחר ציבור: לאפשר לכל נבחרי הציבור ופרנסיו הממונים לתפקד כהלכה בזמן שירותם לטובת הציבור.
לפני 13 שנים הצעתי שלפני בחירות, או בעת בחירת מועמדים למשרות ציבוריות, יפורסמו השמות בציבור, כדי שתוך תקופה קצובה יועלו כל החשדות וההסתייגויות לגביהם. ייערכו חקירות ושימועים ויוסקו מסקנות. המועמדים או שולחיהם יוכלו להסיר את מועמדותם בכל שלב.
מהרגע שהמועמד יקבל "תעודת יושר" ויתמנה לתפקידו הציבורי הוא יהיה חסין מפני הטרדות פליליות; תהיה לו חנינה אוטומטית מתביעות שהן חטא או עוון. חסינותו תוסר רק אם תתגלה עבירה שלו שהיא לפחות פשע.
לאחרונה, אחרי "מסמך יצחקי" (תואם אדגר הובר) הרחבתי את ההצעה, לגבי כל חומר שנאסף במחשכים, כדי שבבוא היום יהיה אפשר לחסל באמצעותו אדם מסוים. אם האדם עמד בחקירות במסגרת תעודת יושר לעובד ציבור, החומר יהיה כעפרא דארעא, לא שרירין ולא קימין. לאחרונה – הקלטות של שיחות טלפון. זה גם יחייב את מערכת המשפט לא לגרור (או לשמור, ל"יום סגריר") "תיקים פתוחים" מעבר לרשום בחוק (למנוע חשד לקונספירציה, ר''ל).
4.6 חברי כנסת והקשר עם הציבור: מהרגע שחברי הכנסת תפסו את מקומם בלשכותיהם, ציבור הבוחרים שקוף לגביהם. אין תנאי סף להיות כשיר לעבוד כחבר כנסת. למעשה, גם אין כללים שמחייבים את הח"כ להיות בקשר עם הציבור, ולהיות מענטש זו לא תכונה נרכשת. חברי הכנסת, פרט למתי מעט, מזלזלים בפניות הציבור אליהם. איני מעז לבקש מהם שיענו תשובות מעמיקות, שיהיה אפשר לתפוס אותם במילה, אך לפחות שישלחו, בדואר חוזר, אישור שקראו את המכתב.
אני מציע , שכל מכתב שלא ייענה תוך שבועיים מיום קבלתו בכתובת של הח"כ, כפי שמופיעה באתר הכנסת, יפחית סך של 100 ₪ מתקציב "קשר עם הציבור" שעומד לרשות הח"כ. כשייגמר הכסף בסעיף זה, יופחת הכסף מתקציב העוזרים הפרלמנטאריים של אותו ח"כ.
על רבע מחברי הכנסת, שמכהנים כשרים וסגני שרים, חל גם התקשי''ר.
5. לסיום, נושא שמשגע את מפלגות "רק לא ביבי": לחוקק עוד בכנסת הנוכחית (ה- 23) חוק שיגביל כהונת ראש ממשלה לשתי מערכות בחירות רצופות בלבד. אם ההצבעה על החוק תהיה חשאית – סביר שהיא תתקבל ברוב מוחלט.
אחרי קבלת החוקים הנ''ל, ואם לא יהיה שיפור במצב במדינה –חייבים למצוא דרך להגיע מייד לבחירות לכנסת ה- 24 (מועד ד').
הבחירות כבר בפתח - אל תאמר לכשאפנה אשנה ,שמא לא תפנה.
נספח לנושא "מועצת נכבדי העם"
לפני 14 שנים היה לי חוש היסטורי, והעורך במעריב הסכים לפרסם אותו:
הצעתי, שיוקם גוף "מועצת נכבדי העם":
מוסד עליון, שיהיו חברים בו כל חברי הכנסת המכהנים, כל חברי הכנסת לשעבר, כל השרים לשעבר, כל הרמטכ''לים במיל', כל הרבנים הראשיים לדורותיהם וכל השופטים והדיינים הראשיים (נשיאים) בדימוס. ואולי גם עוד כמה פונקציונרים לשעבר וחתני פרס ישראל. לאחרונה היו כנסים ומכתבים של משפטנים - עורכי דין ושופטים - והועלתה הטענה שבבית המשפט העליון יש הצטברות של כישרונות מופלאים, שאין כמותם, אני מציע לכלול במועצה המוצעת גם את כל שופטי ביה''מ העליון בדימוס ולא רק את הנשיאים. וכן לכלול גם את כל חתני פרס נובל, שאין חולק על כישוריהם, אפילו אם הם במדעי הטבע. המועצה תהיה חלק מהרשות המחוקקת. גוף זה יהיה וולונטרי בהשתתפות החברים בו; חבריו לא יקבלו תשלום בעבור פעילותם. הם יחליטו בעניינים שברומו של עולם, ויהיו גם הפתרון למבקשים "משאל עם", כי סביר מאוד שהם ישקפו את הלאום כולו. היום מקובל המושג "חוכמת ההמונים". נראה לי שהמועצה שתקום עוד תזקק את התוצר הזה. מכיוון שרוב חברי המועצה יהיו "לשעבר"ים, יהיה בה רוב של אנשי הדורות הקודמים, כך שלא תהיה טענה על "הולך ופוחת הדור" - "ירידת הדורות", יהיו במועצה אלה שבגמרא הם "אם ראשונים בני מלאכים, אנחנו בני אנשים; אם ...." וזה בנוסף למה שקבעו חז''ל: "יפתח בדורו כשמואל בדורו". ב- 30.05.19 שודרה - בתוכנית "המקור" - הכתבה "אהרון ברק - קרב חייו". בקטע קטן שעסק בפסקת ההתגברות אמר השופט ברק, שצריך לעסוק בפסקת ההתגברות כחלק מהמכלול, ואמר שהוא הציע להקים גוף לא פוליטי, שיציע הצעה. המראיין, ברוך קרא, שאל אותו, אם הוא מוכן לקחת חלק בגוף הזה? השופט ברק אמר: "אני מוכן לקחת כל חלק שיציעו לי, החל מלהיות יו''ר הגוף הזה או מי שיחלק את התה לחברי הגוף הזה. אני מוכן להיות שם". ב- 2.06.19 כתבתי לשופט אהרון ברק על הצעתי ל"מועצת נכבדי העם", ושאלתי לדעתו, לאור הריאיון הנ''ל. תשובתו הייתה: ''הרעיון שהעליתי בכתבה שונה מהרעיון שלך, וכל אחד מהם עומד בפני עצמו''. תמהני! נראה לי שהוא שכח מה הציע 9 שנים קודם – ''גוף של העם לתקופת ניסיון של 10 שנים'' – המודל הקנדי". פירוט בהמשך. בית המחוקקים צריך להיות חזק יותר, להגן על העם מעריצות המשפט, שיחד עם המיעוטוקרטיה מכרסמים את שלטון הדמוקרטיה. כל בחירה של פוליטיקאי היא הימור גדול, אך עם נזקים קטנים ולתקופה קצרה. בחירה של שופט אינה ערובה להצלחתו. שופט הוא כמו מסמר בלי ראש, עד גיל 70. מועצת נכבדי העם היא פתרון מיידי, שמבטל את הצורך לריב על ה"צבע" של כל מועמד לבית המשפט העליון. זוהי דרך פשוטה לפתור את בעיית בית המשפט העליון, שיחזור לתפקידו המקורי: לשפוט את תושבי ישראל לפי ספר החוקים. ביקורת שיפוטית תהיה לפי המילון – חוות דעת, הערכה, שיפוט. בית משפט זה יהיה גוף אפור, שהשופטים שיושבים בו הם בכירי השופטים בארץ. פסקי הדין שיוצאים ממנו מעניינים רק את ציבור המשפטנים, שמחפש את התקדימים המשפטיים שהוא קובע והם חייבים לפעול לפיהם. השופטים העליונים יפסידו את הדיונים העסיסיים שמתלווים לפעילותם בשטחים הפוליטיים-ציבוריים-חברתיים. הציבור לא יידע את שמות השופטים העליונים. גם לא תהיה חשיבות כל כך גדולה ל"צבע" שלהם ולא יהיה מעניין בוועדות למינוי שופטים. גם לא יהיה על השופטים העליונים עומס בלתי נסבל, ויהיה פחות עינוי דין במערכת המשפט. שופטים שיהיו משכמם ומעלה - אם ישרתו בביה''מ העליון – כשיפרשו יוכלו לתרום מכישרונם במועצת נכבדי העם. שופטי בית המשפט העליון יוכלו להתבטא כמוני - בבלוגים ובמאמרי דעה - ככל שמתיר להם החוק. לפחות יהיו לנו (לי ולהם) תנאי פתיחה שווים: דעתי לא נחשבת בדיוק כמו דעתם. לא בגלל שדעותיהם פסולות, אלא בגלל אופי העורכים והפוליטיקאים שאמורים לעיין בדעות, ולאשר אותן. מערכת המשפט הצליחה לאחד את העם בהרגשת מיאוס מהם. למחלקת בג''צים יתפנה זמן לעקוב אחר ביצוע החלטות הבג''ץ; הם ימצאו שהמדינה עושה צחוק מפסקי הדין, שמראש נכתבים באופן שקל לתמרן את הזוכה, שיפסיד. בדידי הווה עובדא. אני, למזלי, לא יצאתי "זכאי מחוסר אשמה" בשום משפט. למעשה, גם לא הואשמתי בכל עבירה פלילית שהיא, אך מפעילותי בהתנדבות, במרכז זכויות, כן פיתחתי חוסר חיבה למערכת המשפט. את המסקנות שלי הבעתי בבלוגים. לפני כתשע שנים הקלטתי סדרת הרצאות ששודרה ב"אקדמיה באלף", ברשת אלף של רשות השידור ז''ל. ברוך אסקרוב ארח את פרופ' גדעון ספיר לרגל פרסום ספרו "המהפכה החוקתית, עבר הווה ועתיד". הגעתי להאזנה לחומר לפני כשנתיים, והתחלתי להבין על מה חשבתי וכתבתי בעיתון לפני 14 שנים. לא אלאה את הקורא בגלגולי המהפכה החוקתית, הם מפורטים מצוין בערך "המהפכה החוקתית בישראל", בויקיפדיה. כשהספר של פרופ' גדעון ספיר הושק, בסוף 2010, ב- 21.12.2010 נערך לכבוד המחבר והמאורע ערב עיון, בהשתתפות גדולי המשפטנים באקדמיה. מצאתי ענייו במיוחד בדברי פרופ' יואב דותן, שדיבר גם על בית משפט לחוקה שמקובל באירופה (בדרך כלל השופטים ממונים על ידי בית המחוקקים ואינם כפופים לרשות השופטת). ולמדתי את הרצאתו של פרופ' אהרון ברק על הספר ועל הביקורת השיפוטית והמהפכה החוקתית שבית המשפט העליון חולל. בפרק "רקע", לעיל, נגעתי בזה. במיוחד הממו אותי דברי השופט אהרון ברק: בית המשפט, בשל הרכבו, דרכי פעולתו ועצמאותו, ומשום שהוא לא פוליטי, הוא בעל סיכוי טוב יותר להגן על זכויות הפרט, מההסתברות שהמחוקק יגן על זכויות הפרט. ביה''מ בשל הרכבו יושב בניחותא, הוא יושב בשקט, הוא שומע טיעונים שמעלים הצדדים, והוא פועל בצורה עקבית וקוהרנטית - כל מה שיודעים על ההליך השיפוטי - בוודאי שיותר מאשר המחוקק, שבמציאות הישראלית הוא "פיליפ דרנק" (שתוי) בעוד שביה''מ הוא "פיליפ סובר" (מפוכח). ויקיפדיה הסבירו לי, שהמקור הוא: ''ערעור, מפיליפ שיכור לפיליפ מפוכח'' - appeal from Philip drunk to Philip sober ; לבקש לשקול מחדש – בפיכחון - כי ההחלטה המוקדמת מייצגת שיקול דעת במצב חולף - שיכרות. הסיפור ההיסטורי: אישה שהורשעה בדין בידי פיליפ מוקדון ביקשה לערער על פסק הדין הלא צודק שנתן המלך. המלך פיליפ הציע לה שתפנה אליו שוב, אבל הפעם כשהוא יהיה פיכח. השופט ברק הציע גוף של העם לתקופת ניסיון של עשר שנים (מ- 2011), שבהן העם יחליט על תיקונים בחוקי היסוד – הם יתקבלו בכנסת רק אם יהיה להם רוב של 80 ח''כים, והוא מוכן להתפשר על 70, אך לא רוב רגיל (רוב של הנוכחים בהצבעה). ואולי רוב מוחלט - 61 ח''כים. במדינות האירופיות שלאחר מלחמת העולם מקובל ששינוי בחוקי יסוד יהיה ברוב של 2/3 מחברי הבית. הוא חושש מפיליפ דרנק: כאשר יהיו מי שהביקורת השיפוטית לא תמצא חן בעיניהם – הם ירוצו לכנסת וידרשו OVERRIDE לחוק – עקיפתו או ביטולו או שינויו. בינתיים עבר כמעט עשור שלם מהדברים הנ''ל, ובכלל לא ברור מי יותר מפוכח או מי יותר שתוי. בית המשפט הפך לשחקן פוליטי, לא עקבי ולא קוהרנטי, שמנצל את יוקרתו ("יש שופטים בירושלים") לסכסך את החברה בישראל, בהציגו עצמו כמגן הדמוקרטיה. אספתי עשרות קטעים על התנהגות שופטים ובית המשפט, שמחזקים את שיפוטם של חלק נכבד מאזרחי המדינה. הברווז "מועצת נכבדי העם" שלי הוא הברווז של השופט הפרופ' אהרן ברק בשתי הפסקאות לעיל: "אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ועושה קולות של ברווז - זה ברווז. לא נראה לי שהשופט ברק מאמין, שאפשר להקים גוף לא פוליטי שיציע הצעה שיש לה סיכוי להתקבל (התנועה לאיכות השלטון? המכון הישראלי לדמוקרטיה? פורום קהלת? ...). נספח לנושאים "אפשרות להזדמנות שנייה" ו"ביטול אחוז החסימה", לפני 11 שנים, אחרי פרסום תוצאות הבחירות לכנסת ה- 18, הצעתי, שבבחירות תהיה "אפשרות להזדמנות שנייה", שמונעת בזבוז קולות של מצביעים שהמפלגה שנתנו לה את קולם לא הגיעה לאחוז החסימה. ההצעה, בקליפת אגוז: פתק ההצבעה של מפלגה חדשה ומפלגה קיימת שיש לה עד 6 חברי כנסת, יהיה מחולק לשני חלקים. בחלק העליון יופיעו הפרטים של המפלגה שלה הבוחר מצביע – בחירה ראשית. החלק התחתון של הפתק, מתחת לקו, יהיה ריק. המצביע יוכל לרשום בו את הסימן של המפלגה שהוא רוצה בייקרה, אם המפלגה שבבחירה הראשית שלו (שבחלק העליון בפתק) לא תגיע לאחוז החסימה. יש בזה הסכם עודפים שהאזרח מכתיב, או צעד הדומה לסיבוב שני בבחירות אישיות. על ידי כך לא יאבדו קולות, והתוצאות הסופיות של הבחירות יהיו יותר נכונות ויגרמו להיווצרות מפלגות עיקריות גדולות יותר. גם בוחרי המפלגות הקטנות לא יתנגדו לשינוי, למשל - במקרה הקיצוני – הערבים: בס"ה הם יקבלו את אותו מספר חברי כנסת שהיו מקבלים אם היה אחוז חסימה 4% או 0% (0.83%), בהנחה שרובם מצביעים למפלגות הערביות. מאז אני מנסה "לשווק" את ההצעה, בלי הצלחה, למרות ששלושת ה"מועדים" האחרונים היו הוכחה ניצחת ליתרון בהצעה. כשחשתי ברוחות בחירות, ב- 13.03.2018 כתבתי לשרת המשפטים איילת שקד, בתפקידה "יו''ר ועדת השרים לחקיקה". להלן הפתיחה: נכבדתי, אני עוקב אחרי הנעשה במדינה, ואיני מוצא מישהו שמביע דעה ומישהו מתחשב בו, בין אם הוא פוליטיקאי בחיר או בכיר ובין אם הוא בעל טור נחשב או פרופ' באקדמיה או סתם ליימן. לכן, וגם מסיבות ענייניות, אני מציע לך, שרת המשפטים ויו''ר ועדת השרים לחקיקה, מספר פתרונות שיאפשרו להגיע לתוצאות טובות יותר בבחירות, לטובת העם היושב בציון, ובמיוחד - בלי לגרום נזק לאף אדם או סקטור במדינה. רק טוב, נטו. כל העצות שלהלן כבר נמסרו למי שהזכרתי לעיל, כאשר התשובה המקורית ביותר שקיבלתי הייתה שזה לא יתקבל כי זה לא נעשה בעולם. אפשרות להזדמנות שנייה: אני מציע שהקולות שניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה לא יאבדו, כך שייווצרו פחות מפלגות יותר גדולות. [.........] השרה שקד התעלמה ממכתבי אליה ומתזכורת עליו. שנה אחר כך, בבחירות לכנסת ה-21 קרה מה שצפיתי: הימין איבד כ- 400,000 קולות, וח''כ איילת שקד נהייתה גב' איילת שקד. המדינה נכנסה לסחרור פוליטי מיותר, שנמשך 3 כנסות, ופגש בכוח עליון – המגפה של הנגיף "קורונה" – קוביד 19 . חוסר המידע עליו, פגיעתו הרעה, המצב הכלכלי בגללו ודעות פוליטיות מבולבלות משבשים את דעתם של הפוליטיקאים והאזרחים, שנוקטים פעולות שאין קשר בינן ובין פתרונות למצב. הפחד אוכל את הקברניטים, שנאחזים בממשלת אחדות מטומטמת כבקרנות המזבח, או כ"קשר הגורדי", שאפשר לנתקו באיבחת חרב. (בהשאלה, לנתניהו כדאי לו להתיר את הקשר, כי מי שיתיר את הקשר הגורדי ימלוך על אסיה). בהצעה המקורית נתתי את המצביעים הערבים כדוגמה של איחוד קולות של מגזר, כדי לעקוף את מכשלת אחוז החסימה. אחר כך למדתי שיש להצעה יתרון גדול לא פחות מאי-איבוד קולות של מצביעים, בכל אחוז חסימה: לאפשר למצביעים לבחור במפלגות שישקפו את דעתם וערכיהם, ותהיה להם אפשרות להכניס לכנסת את המנהיגים שלהם דעות כשלהם, שזה הסימן שהדמוקרטיה עובדת. זה גם יקטין את הרצון ליצור רשימות סופרמרקט לצורך התגברות על אחוז החסימה, גם אם לקבוצה יהיה ייצוג של חבר כנסת אחד. ההפגנות בימים יוצרות אין-ספור קבוצות עניין, שאולי יצמיחו מנהיגים בעלי שיעור קומה, שיצליחו לסחוף עשרות אלפי מצביעים, במיוחד כאלה שכבר מיואשים ממפלגתם ורוצים להעניש אותה, וכאלה שתכננו לא להשתתף בבחירות. הדבר נכון במיוחד בערביי ישראל ובחרדים, שיש להם צורך טבעי להצביע לשבט (מצפים מהם להצביע לשבט), ואולי יש לפרט חשש שיפגעו בו ובמשפחתו אם לא יצביע למפלגה "הנכונה". אין חשש שידעו מה הייתה הצבעת הפרט ב"אפשרות השנייה", כי: בדוח ספירת הקולות של הקלפי תמיד מתועדות רק התוצאות של ההצבעה המקורית – הראשית. האפשרות השנייה מגיעה לביטוי רק בחישובים בוועדת הבחירות המרכזית, כמו הצבעה במעטפה כפולה. כך, הערבים או החרדים יכולים לבחור במועמד של השבט, ואם בסוף ספירת הקולות בארץ הוא לא יגיע לכנסת – יפעל מנגנון ההזדמנות השנייה, וקולם יתווסף למפלגה או למועמד שהבוחר רשם בחלק התחתון של פתק ההצבעה, שבוודאי יש לו אוריינטציה שמקובלת עליו, בלי להשאיר עקבות, כמו בחירה במעטפה כפולה. כך, למשל: אם האדמו''ר מבל''ד החליט לרוץ לכנסת, אך בבחירות בכל הארץ לא הצטברו עבורו מספר מצביעים שיידרשו להכנסת ח''כ אחד, אך "חסידיו" ניצלו את ההזדמנות השנייה, קולותיהם לא יאבדו – הם יועברו למפלגה (רשימה) שהם רשמו בתחתית פתק הבחירה (למשל – מר''צ). בדוח של ועדת הקלפי לא רשומות תוצאות של האפשרות השנייה; רשום רק הסימן של "האדמו''ר מבל''ד". חיזוק לדעתי על המצב במגזר הערבי מצאתי ב"מידה" מ- 22.03.2020 , במאמר "אני ערבי-ישראלי, ומאמין במנהיגות שלא מחבקת רוצחים ומחבלים" מאת נאיל זועבי . לדוגמה: "ערביי ישראל ראויים להנהגה אמיתית המבקשת חיבור ושילוב, ומבינה שאי אפשר לתמוך בטרוריסטים מחד ולשאוף ליחס שווה ומטפח מנגד" [...[ "רובם המכריע של ערביי ישראל חפצי קיום משותף, שילוב וחיים אזרחיים נורמליים. אני לא מאמין שמדינת ישראל מסוגלת לפעול לקידומם וחיזוקים של אזרחים אשר אינם מכבדים את הדגל, בזים למוסכמות ומתעלמים מקדושת חיי האדם. מי שרואה במדינת ישראל וסמליה כאויב, אין לנו חלק עימו". במאמר של ד''ר דן שיפטן, ב"מידה" מ- 9.01.17 - "החברה הפלסטינית מכורה לאלימות" - מצאתי שקרוב לחצי מהמצביעים הערבים ינצלו את ה"אפשרות להזדמנות שנייה" ונראה בסופה של הרשימה המשותפת. ואולי המצביעים הערבים יצביעו למפלגות "יהודיות", שישכילו לשלב בתוכן מועמדים ערבים. הנציגים העכשוויים של המגזר הערבי אינם מייצגים את הרחוב הערבי. המטרה שלהם היא לבלום את תהליך הישראליזציה של ערביי ישראל על ידי החרפת המתחים בין המיעוט לרוב, במטרה לקעקע את “הקולוניאליזם הציוני”. מוקשים להצעתי נמצאים בעיקר ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה". שם הם מעריכים ומקדמים דעות שהן שלהם. אני הוא המסכן של קהלת, שדבריו אינם נשמעים.
מוסד עליון, שיהיו חברים בו כל חברי הכנסת המכהנים, כל חברי הכנסת לשעבר, כל השרים לשעבר, כל הרמטכ''לים במיל', כל הרבנים הראשיים לדורותיהם וכל השופטים והדיינים הראשיים (נשיאים) בדימוס. ואולי גם עוד כמה פונקציונרים לשעבר וחתני פרס ישראל. לאחרונה היו כנסים ומכתבים של משפטנים - עורכי דין ושופטים - והועלתה הטענה שבבית המשפט העליון יש הצטברות של כישרונות מופלאים, שאין כמותם, אני מציע לכלול במועצה המוצעת גם את כל שופטי ביה''מ העליון בדימוס ולא רק את הנשיאים. וכן לכלול גם את כל חתני פרס נובל, שאין חולק על כישוריהם, אפילו אם הם במדעי הטבע. המועצה תהיה חלק מהרשות המחוקקת. גוף זה יהיה וולונטרי בהשתתפות החברים בו; חבריו לא יקבלו תשלום בעבור פעילותם. הם יחליטו בעניינים שברומו של עולם, ויהיו גם הפתרון למבקשים "משאל עם", כי סביר מאוד שהם ישקפו את הלאום כולו. היום מקובל המושג "חוכמת ההמונים". נראה לי שהמועצה שתקום עוד תזקק את התוצר הזה. מכיוון שרוב חברי המועצה יהיו "לשעבר"ים, יהיה בה רוב של אנשי הדורות הקודמים, כך שלא תהיה טענה על "הולך ופוחת הדור" - "ירידת הדורות", יהיו במועצה אלה שבגמרא הם "אם ראשונים בני מלאכים, אנחנו בני אנשים; אם ...." וזה בנוסף למה שקבעו חז''ל: "יפתח בדורו כשמואל בדורו". ב- 30.05.19 שודרה - בתוכנית "המקור" - הכתבה "אהרון ברק - קרב חייו". בקטע קטן שעסק בפסקת ההתגברות אמר השופט ברק, שצריך לעסוק בפסקת ההתגברות כחלק מהמכלול, ואמר שהוא הציע להקים גוף לא פוליטי, שיציע הצעה. המראיין, ברוך קרא, שאל אותו, אם הוא מוכן לקחת חלק בגוף הזה? השופט ברק אמר: "אני מוכן לקחת כל חלק שיציעו לי, החל מלהיות יו''ר הגוף הזה או מי שיחלק את התה לחברי הגוף הזה. אני מוכן להיות שם". ב- 2.06.19 כתבתי לשופט אהרון ברק על הצעתי ל"מועצת נכבדי העם", ושאלתי לדעתו, לאור הריאיון הנ''ל. תשובתו הייתה: ''הרעיון שהעליתי בכתבה שונה מהרעיון שלך, וכל אחד מהם עומד בפני עצמו''. תמהני! נראה לי שהוא שכח מה הציע 9 שנים קודם – ''גוף של העם לתקופת ניסיון של 10 שנים'' – המודל הקנדי". פירוט בהמשך. בית המחוקקים צריך להיות חזק יותר, להגן על העם מעריצות המשפט, שיחד עם המיעוטוקרטיה מכרסמים את שלטון הדמוקרטיה. כל בחירה של פוליטיקאי היא הימור גדול, אך עם נזקים קטנים ולתקופה קצרה. בחירה של שופט אינה ערובה להצלחתו. שופט הוא כמו מסמר בלי ראש, עד גיל 70. מועצת נכבדי העם היא פתרון מיידי, שמבטל את הצורך לריב על ה"צבע" של כל מועמד לבית המשפט העליון. זוהי דרך פשוטה לפתור את בעיית בית המשפט העליון, שיחזור לתפקידו המקורי: לשפוט את תושבי ישראל לפי ספר החוקים. ביקורת שיפוטית תהיה לפי המילון – חוות דעת, הערכה, שיפוט. בית משפט זה יהיה גוף אפור, שהשופטים שיושבים בו הם בכירי השופטים בארץ. פסקי הדין שיוצאים ממנו מעניינים רק את ציבור המשפטנים, שמחפש את התקדימים המשפטיים שהוא קובע והם חייבים לפעול לפיהם. השופטים העליונים יפסידו את הדיונים העסיסיים שמתלווים לפעילותם בשטחים הפוליטיים-ציבוריים-חברתיים. הציבור לא יידע את שמות השופטים העליונים. גם לא תהיה חשיבות כל כך גדולה ל"צבע" שלהם ולא יהיה מעניין בוועדות למינוי שופטים. גם לא יהיה על השופטים העליונים עומס בלתי נסבל, ויהיה פחות עינוי דין במערכת המשפט. שופטים שיהיו משכמם ומעלה - אם ישרתו בביה''מ העליון – כשיפרשו יוכלו לתרום מכישרונם במועצת נכבדי העם. שופטי בית המשפט העליון יוכלו להתבטא כמוני - בבלוגים ובמאמרי דעה - ככל שמתיר להם החוק. לפחות יהיו לנו (לי ולהם) תנאי פתיחה שווים: דעתי לא נחשבת בדיוק כמו דעתם. לא בגלל שדעותיהם פסולות, אלא בגלל אופי העורכים והפוליטיקאים שאמורים לעיין בדעות, ולאשר אותן. מערכת המשפט הצליחה לאחד את העם בהרגשת מיאוס מהם. למחלקת בג''צים יתפנה זמן לעקוב אחר ביצוע החלטות הבג''ץ; הם ימצאו שהמדינה עושה צחוק מפסקי הדין, שמראש נכתבים באופן שקל לתמרן את הזוכה, שיפסיד. בדידי הווה עובדא. אני, למזלי, לא יצאתי "זכאי מחוסר אשמה" בשום משפט. למעשה, גם לא הואשמתי בכל עבירה פלילית שהיא, אך מפעילותי בהתנדבות, במרכז זכויות, כן פיתחתי חוסר חיבה למערכת המשפט. את המסקנות שלי הבעתי בבלוגים. לפני כתשע שנים הקלטתי סדרת הרצאות ששודרה ב"אקדמיה באלף", ברשת אלף של רשות השידור ז''ל. ברוך אסקרוב ארח את פרופ' גדעון ספיר לרגל פרסום ספרו "המהפכה החוקתית, עבר הווה ועתיד". הגעתי להאזנה לחומר לפני כשנתיים, והתחלתי להבין על מה חשבתי וכתבתי בעיתון לפני 14 שנים. לא אלאה את הקורא בגלגולי המהפכה החוקתית, הם מפורטים מצוין בערך "המהפכה החוקתית בישראל", בויקיפדיה. כשהספר של פרופ' גדעון ספיר הושק, בסוף 2010, ב- 21.12.2010 נערך לכבוד המחבר והמאורע ערב עיון, בהשתתפות גדולי המשפטנים באקדמיה. מצאתי ענייו במיוחד בדברי פרופ' יואב דותן, שדיבר גם על בית משפט לחוקה שמקובל באירופה (בדרך כלל השופטים ממונים על ידי בית המחוקקים ואינם כפופים לרשות השופטת). ולמדתי את הרצאתו של פרופ' אהרון ברק על הספר ועל הביקורת השיפוטית והמהפכה החוקתית שבית המשפט העליון חולל. בפרק "רקע", לעיל, נגעתי בזה. במיוחד הממו אותי דברי השופט אהרון ברק: בית המשפט, בשל הרכבו, דרכי פעולתו ועצמאותו, ומשום שהוא לא פוליטי, הוא בעל סיכוי טוב יותר להגן על זכויות הפרט, מההסתברות שהמחוקק יגן על זכויות הפרט. ביה''מ בשל הרכבו יושב בניחותא, הוא יושב בשקט, הוא שומע טיעונים שמעלים הצדדים, והוא פועל בצורה עקבית וקוהרנטית - כל מה שיודעים על ההליך השיפוטי - בוודאי שיותר מאשר המחוקק, שבמציאות הישראלית הוא "פיליפ דרנק" (שתוי) בעוד שביה''מ הוא "פיליפ סובר" (מפוכח). ויקיפדיה הסבירו לי, שהמקור הוא: ''ערעור, מפיליפ שיכור לפיליפ מפוכח'' - appeal from Philip drunk to Philip sober ; לבקש לשקול מחדש – בפיכחון - כי ההחלטה המוקדמת מייצגת שיקול דעת במצב חולף - שיכרות. הסיפור ההיסטורי: אישה שהורשעה בדין בידי פיליפ מוקדון ביקשה לערער על פסק הדין הלא צודק שנתן המלך. המלך פיליפ הציע לה שתפנה אליו שוב, אבל הפעם כשהוא יהיה פיכח. השופט ברק הציע גוף של העם לתקופת ניסיון של עשר שנים (מ- 2011), שבהן העם יחליט על תיקונים בחוקי היסוד – הם יתקבלו בכנסת רק אם יהיה להם רוב של 80 ח''כים, והוא מוכן להתפשר על 70, אך לא רוב רגיל (רוב של הנוכחים בהצבעה). ואולי רוב מוחלט - 61 ח''כים. במדינות האירופיות שלאחר מלחמת העולם מקובל ששינוי בחוקי יסוד יהיה ברוב של 2/3 מחברי הבית. הוא חושש מפיליפ דרנק: כאשר יהיו מי שהביקורת השיפוטית לא תמצא חן בעיניהם – הם ירוצו לכנסת וידרשו OVERRIDE לחוק – עקיפתו או ביטולו או שינויו. בינתיים עבר כמעט עשור שלם מהדברים הנ''ל, ובכלל לא ברור מי יותר מפוכח או מי יותר שתוי. בית המשפט הפך לשחקן פוליטי, לא עקבי ולא קוהרנטי, שמנצל את יוקרתו ("יש שופטים בירושלים") לסכסך את החברה בישראל, בהציגו עצמו כמגן הדמוקרטיה. אספתי עשרות קטעים על התנהגות שופטים ובית המשפט, שמחזקים את שיפוטם של חלק נכבד מאזרחי המדינה. הברווז "מועצת נכבדי העם" שלי הוא הברווז של השופט הפרופ' אהרן ברק בשתי הפסקאות לעיל: "אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ועושה קולות של ברווז - זה ברווז. לא נראה לי שהשופט ברק מאמין, שאפשר להקים גוף לא פוליטי שיציע הצעה שיש לה סיכוי להתקבל (התנועה לאיכות השלטון? המכון הישראלי לדמוקרטיה? פורום קהלת? ...). נספח לנושאים "אפשרות להזדמנות שנייה" ו"ביטול אחוז החסימה", לפני 11 שנים, אחרי פרסום תוצאות הבחירות לכנסת ה- 18, הצעתי, שבבחירות תהיה "אפשרות להזדמנות שנייה", שמונעת בזבוז קולות של מצביעים שהמפלגה שנתנו לה את קולם לא הגיעה לאחוז החסימה. ההצעה, בקליפת אגוז: פתק ההצבעה של מפלגה חדשה ומפלגה קיימת שיש לה עד 6 חברי כנסת, יהיה מחולק לשני חלקים. בחלק העליון יופיעו הפרטים של המפלגה שלה הבוחר מצביע – בחירה ראשית. החלק התחתון של הפתק, מתחת לקו, יהיה ריק. המצביע יוכל לרשום בו את הסימן של המפלגה שהוא רוצה בייקרה, אם המפלגה שבבחירה הראשית שלו (שבחלק העליון בפתק) לא תגיע לאחוז החסימה. יש בזה הסכם עודפים שהאזרח מכתיב, או צעד הדומה לסיבוב שני בבחירות אישיות. על ידי כך לא יאבדו קולות, והתוצאות הסופיות של הבחירות יהיו יותר נכונות ויגרמו להיווצרות מפלגות עיקריות גדולות יותר. גם בוחרי המפלגות הקטנות לא יתנגדו לשינוי, למשל - במקרה הקיצוני – הערבים: בס"ה הם יקבלו את אותו מספר חברי כנסת שהיו מקבלים אם היה אחוז חסימה 4% או 0% (0.83%), בהנחה שרובם מצביעים למפלגות הערביות. מאז אני מנסה "לשווק" את ההצעה, בלי הצלחה, למרות ששלושת ה"מועדים" האחרונים היו הוכחה ניצחת ליתרון בהצעה. כשחשתי ברוחות בחירות, ב- 13.03.2018 כתבתי לשרת המשפטים איילת שקד, בתפקידה "יו''ר ועדת השרים לחקיקה". להלן הפתיחה: נכבדתי, אני עוקב אחרי הנעשה במדינה, ואיני מוצא מישהו שמביע דעה ומישהו מתחשב בו, בין אם הוא פוליטיקאי בחיר או בכיר ובין אם הוא בעל טור נחשב או פרופ' באקדמיה או סתם ליימן. לכן, וגם מסיבות ענייניות, אני מציע לך, שרת המשפטים ויו''ר ועדת השרים לחקיקה, מספר פתרונות שיאפשרו להגיע לתוצאות טובות יותר בבחירות, לטובת העם היושב בציון, ובמיוחד - בלי לגרום נזק לאף אדם או סקטור במדינה. רק טוב, נטו. כל העצות שלהלן כבר נמסרו למי שהזכרתי לעיל, כאשר התשובה המקורית ביותר שקיבלתי הייתה שזה לא יתקבל כי זה לא נעשה בעולם. אפשרות להזדמנות שנייה: אני מציע שהקולות שניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה לא יאבדו, כך שייווצרו פחות מפלגות יותר גדולות. [.........] השרה שקד התעלמה ממכתבי אליה ומתזכורת עליו. שנה אחר כך, בבחירות לכנסת ה-21 קרה מה שצפיתי: הימין איבד כ- 400,000 קולות, וח''כ איילת שקד נהייתה גב' איילת שקד. המדינה נכנסה לסחרור פוליטי מיותר, שנמשך 3 כנסות, ופגש בכוח עליון – המגפה של הנגיף "קורונה" – קוביד 19 . חוסר המידע עליו, פגיעתו הרעה, המצב הכלכלי בגללו ודעות פוליטיות מבולבלות משבשים את דעתם של הפוליטיקאים והאזרחים, שנוקטים פעולות שאין קשר בינן ובין פתרונות למצב. הפחד אוכל את הקברניטים, שנאחזים בממשלת אחדות מטומטמת כבקרנות המזבח, או כ"קשר הגורדי", שאפשר לנתקו באיבחת חרב. (בהשאלה, לנתניהו כדאי לו להתיר את הקשר, כי מי שיתיר את הקשר הגורדי ימלוך על אסיה). בהצעה המקורית נתתי את המצביעים הערבים כדוגמה של איחוד קולות של מגזר, כדי לעקוף את מכשלת אחוז החסימה. אחר כך למדתי שיש להצעה יתרון גדול לא פחות מאי-איבוד קולות של מצביעים, בכל אחוז חסימה: לאפשר למצביעים לבחור במפלגות שישקפו את דעתם וערכיהם, ותהיה להם אפשרות להכניס לכנסת את המנהיגים שלהם דעות כשלהם, שזה הסימן שהדמוקרטיה עובדת. זה גם יקטין את הרצון ליצור רשימות סופרמרקט לצורך התגברות על אחוז החסימה, גם אם לקבוצה יהיה ייצוג של חבר כנסת אחד. ההפגנות בימים יוצרות אין-ספור קבוצות עניין, שאולי יצמיחו מנהיגים בעלי שיעור קומה, שיצליחו לסחוף עשרות אלפי מצביעים, במיוחד כאלה שכבר מיואשים ממפלגתם ורוצים להעניש אותה, וכאלה שתכננו לא להשתתף בבחירות. הדבר נכון במיוחד בערביי ישראל ובחרדים, שיש להם צורך טבעי להצביע לשבט (מצפים מהם להצביע לשבט), ואולי יש לפרט חשש שיפגעו בו ובמשפחתו אם לא יצביע למפלגה "הנכונה". אין חשש שידעו מה הייתה הצבעת הפרט ב"אפשרות השנייה", כי: בדוח ספירת הקולות של הקלפי תמיד מתועדות רק התוצאות של ההצבעה המקורית – הראשית. האפשרות השנייה מגיעה לביטוי רק בחישובים בוועדת הבחירות המרכזית, כמו הצבעה במעטפה כפולה. כך, הערבים או החרדים יכולים לבחור במועמד של השבט, ואם בסוף ספירת הקולות בארץ הוא לא יגיע לכנסת – יפעל מנגנון ההזדמנות השנייה, וקולם יתווסף למפלגה או למועמד שהבוחר רשם בחלק התחתון של פתק ההצבעה, שבוודאי יש לו אוריינטציה שמקובלת עליו, בלי להשאיר עקבות, כמו בחירה במעטפה כפולה. כך, למשל: אם האדמו''ר מבל''ד החליט לרוץ לכנסת, אך בבחירות בכל הארץ לא הצטברו עבורו מספר מצביעים שיידרשו להכנסת ח''כ אחד, אך "חסידיו" ניצלו את ההזדמנות השנייה, קולותיהם לא יאבדו – הם יועברו למפלגה (רשימה) שהם רשמו בתחתית פתק הבחירה (למשל – מר''צ). בדוח של ועדת הקלפי לא רשומות תוצאות של האפשרות השנייה; רשום רק הסימן של "האדמו''ר מבל''ד". חיזוק לדעתי על המצב במגזר הערבי מצאתי ב"מידה" מ- 22.03.2020 , במאמר "אני ערבי-ישראלי, ומאמין במנהיגות שלא מחבקת רוצחים ומחבלים" מאת נאיל זועבי . לדוגמה: "ערביי ישראל ראויים להנהגה אמיתית המבקשת חיבור ושילוב, ומבינה שאי אפשר לתמוך בטרוריסטים מחד ולשאוף ליחס שווה ומטפח מנגד" [...[ "רובם המכריע של ערביי ישראל חפצי קיום משותף, שילוב וחיים אזרחיים נורמליים. אני לא מאמין שמדינת ישראל מסוגלת לפעול לקידומם וחיזוקים של אזרחים אשר אינם מכבדים את הדגל, בזים למוסכמות ומתעלמים מקדושת חיי האדם. מי שרואה במדינת ישראל וסמליה כאויב, אין לנו חלק עימו". במאמר של ד''ר דן שיפטן, ב"מידה" מ- 9.01.17 - "החברה הפלסטינית מכורה לאלימות" - מצאתי שקרוב לחצי מהמצביעים הערבים ינצלו את ה"אפשרות להזדמנות שנייה" ונראה בסופה של הרשימה המשותפת. ואולי המצביעים הערבים יצביעו למפלגות "יהודיות", שישכילו לשלב בתוכן מועמדים ערבים. הנציגים העכשוויים של המגזר הערבי אינם מייצגים את הרחוב הערבי. המטרה שלהם היא לבלום את תהליך הישראליזציה של ערביי ישראל על ידי החרפת המתחים בין המיעוט לרוב, במטרה לקעקע את “הקולוניאליזם הציוני”. מוקשים להצעתי נמצאים בעיקר ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה". שם הם מעריכים ומקדמים דעות שהן שלהם. אני הוא המסכן של קהלת, שדבריו אינם נשמעים.
