פולחן הזבל. כן למיחזור, לא לירוקים,

הירוקים מובילים את הטיפול באשפה בדרך שגויה. הם כופים על התושבים פעילות מיחזור במשקי הבית. הם אבות חוק הפיקדון האידיוטי וחוק האריזות שבדרך. והגרוע מכל הוא, שהם עוטפים את האשפה בסיסמאות יפות, שהמדיה אוהבת אותן וגורמת לעדר האנושי שטיפת מוח, שיחשבו שזו הדרך התקינה. התושבים נאנסים ועוד משמיעים קולות של הנאה.
כבר יותר משנה שאני מנסה להוכיח שזו איוולת, גובלת בפשע. הכנתי כתבה בשם: "פולחן הזבל; כן למיחזור, לא לירוקים". הסרט מציג את אופן הטיפול באשפה בצורה הריאלית ביותר, לדעתי.
דרושים לי סוכני שינוי מהסוג של אל גור וליאונרדו דיקפריו, שיבינו אותי ויהיו אמיצים להודות בעובדות. אך לשם כך צריך להגיע אליהם ואל דמויות כמותם.

הכתבה נמצאת באינטרנט:

# הכתבה המלאה (29:11 דקות):

http://video.google.com/videoplay?docid=561209377124467371

# כתבה מקוצרת, באורך של 13 דקות:

http://video.google.com/videoplay?docid=5798532821320714290

התסריט של הכתבה המלאה נמצא בבלוג שלי, בכתובת:

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1294982

ד"ר אופירה אילון, מ"מוסד שמואל נאמן", מקרינה את הכתבה בחוג לניהול משאבי טבע וסביבה, בלימודים לתואר שני באוניברסיטת חיפה. היא היחידה שמבינה אותי, והיא נתנה את המלצתה המקצועית על הכתבה, כשהגשתי אותה ל"פרס פראט" לתקשורת בנושאי סביבה. הצרה היא, שגם בדעתה ובדעת המכון הנ"ל לא מתחשבים.

גם מיכאל מירו, בעל התוכנית "בדרך אל הטבע", ברשת ב', יש דעות קרובות לשלי.
תקציר הכתבה (400 מילים)

מיחזור הוא מושג שאימצו הירוקים והשבויים שלהם. הם אנשים טובים בתחילת הדרך, הם לא הולכים עד הסוף: ניצול האשפה כולה.

זבל הוא זבל! צריך לסלק אותו מהר וביעילות. מהרגע שהוא על משאית האשפה הוא נכס! זהו מצבור של חומרים אורגניים וכימיים, שהשקיעו בהם אמצעים עצומים כדי לכרות ולצרוף אותם. לכן כדאי למחזר ולנצל אותם בתהליכים מיטביים, כך שלהטמנה תגיע רק הפסולת של הפסולת. בעולם כבר מגיעים למצב שמטמינים רק 10 אחוזים מהזבל.

את הזבל צריך לאסוף מהר, לשנע אותו למרכזי מיון וטיפול מוגנים, במרחק סביר מאזורי מגורים, לנצל כמה שיותר ממנו ואת השאריות לקבור במקומות שלא יסכנו את החיים על כדור הארץ. ממשל תקין רק יחוקק חוקים מתאימים להגנת הסביבה, ויקפיד שהמזהם ישלם.

כדי לרצות את הירוקים, המדינה התחילה בקטן: חוק המיחזור, חוק הפיקדון, תאגיד המיחזור והרבה סיסמאות יפות ונכונות. זהו תרגיל מיותר, שאינו מתאים למדינה תרבותית ומעצמה כלכלית, שמסוגלת להגיע לניצול מלא של הזבל גם בלי "משחק מקדים". אלפי אנשים פועלים ומתפרנסים מהשבת מיכלים חייבים בפיקדון. התאגיד אינו עומד במכסות האיסוף שבחוק ומוחלים לו על הקנסות. Cui bono? (מי הנהנה?). חוק הפיקדון לוקח בשנה 161 מיליון ש"ח מהצרכנים ששילמו פיקדונות ולא קיבלו אותם בחזרה. מזה הוא נותן לתאגיד המיחזור (חברה של יצרני המשקאות) ו-61 מ' ₪ לאספנים "שונים"- 100 מ' ש"ח.

מיכלי המשקה הם דוגמה לאבסורד. הם הקרם של הזבל, הם החומר שהכי קל לטפל בו במהלך המיון, ונותנים לזבל ערך גבוה יותר. את הפרס נותנים לחברות פרטיות. לרשויות המקומיות משאירים את המיץ של הזבל.

הטיפול הממלכתי בזבל אינו שונה מהטיפול בנושאים ממלכתיים רבים אחרים: מים, ביוב, אנרגיה חלופית, רכבת תחתית, תאונות דרכים,...

באתר חיריה מטפלים בזבל לתפארת מדינת ישראל! מדוע אין עוד 7 חיריות? מאותה סיבה שאין עוד 3 מתקנים להתפלת מים, תחנות כוח סולריות וכו'. יש כסף רב ליישום: כספי היטל ההטמנה. זו גם המדיניות המוצהרת של המשרד להגנת הסביבה!

הרשויות המקומיות אינן צריכות לקחת חלק בתהליך הטיפול בזבל. תפקידן לדאוג לניקיון בישוב ולתת תמורה לארנונה. אם מדובר בקהילות מיוחדות, הן יכולות להיות יעילות ולשלוח לחיריות פחות זבל, כדי לחסוך בהיטלי הטמנה ולשפר את ההרגשה האישית - חברתית. למשל: טיפול בגזם, שתמיד נאסף בנפרד; איסוף של מיכלים וניירות במסגרת בתי הספר; יצירת קומפוסט, בבתים פרטיים ובמוסדות הרשות.

הניחו לתושבים בעניין מיון האשפה. התושבים יהיו פחות מעורבים בפעילות המיחזור, אך הם לא יהיו נכים רגשית לנושא הגנת הסביבה רק כי מישהו אחר ממיין את הזבל שלהם. מה הקשר בין מיון הזבל בביתי ולהגנת כדור הארץ? השקיעו יותר באכיפת חוקי הניקיון. את המיחזור יעשו כוחות השוק, בתמיכת המדינה ובפיקוחה.
מכתב רדיו, שודר ב"בדרך אל הטבע" של מיכאל מירו, ב-28.03.2009 90 שניות, 225 מילים

שלום, מדבר יאיר שפי. פולחן הזבל.

בשם הסיסמה "שמירת כדור הארץ" והפוליטקלי קורקט של הירוקים, ועם רוח גבית של התקשורת, נגרמים לעולם נזקים חברתיים וכלכליים. עיסוק אובססיבי במיחזור הינו מופת חותך לפעילות מיותרת ולא יעילה.

זבל הוא זבל! צריך לסלק אותו מהר וביעילות. מהרגע שהוא על משאית - האשפה הוא נכס! זהו משאב יקר, שחייבים לטפל בו בתהליכים מיטביים, כדי שלהטמנה תגיע רק הפסולת של הפסולת.

על ממשל תקין לחוקק חוקים מתאימים להגנת הסביבה, ולהקפיד שהמזהם ישלם.

חוק המיחזור, חוק הפיקדון ותאגיד המיחזור הם עבודה בעיניים! זהו "מבוא למיחזור", שאינו מתאים למעצמה כלכלית.

מיכלי המשקה הם דוגמה לאבסורד. הם הקרם של הזבל. הכי קל לטפל בהם בתהליך ניצול האשפה. הם נותנים לזבל ערך גבוה יותר, ואת הפרס נותנים לחברות פרטיות.

בחיריה עושים עבודה לתפארת. מדוע אין עוד 7 חיריות?

על הרשות המקומית לדאוג לניקיון בישוב. מיחזור הוא עניין רציני ומורכב, שאזרח רגיל לא יכול ולא מסוגל להתמודד אתו. כל פעילות מיון הפסולת בבית, לשם איסופה בנפרד, הינה בזבוז. גם במדינות ה"נאורות" ביותר לא מגיעים להפרדה מלאה במשקי הבית.

הניחו לתושבים בעניין מיון האשפה. הם לא יהיו נכים רגשית לנושא הגנת הסביבה רק כי זרים ממיינים את הזבל שלהם.

צריך לחנך למניעת בזבוז , לצרכנות נבונה ונכונה, ולהשקיע יותר באכיפת חוקי הניקיון. את המיחזור יעשו כוחות השוק, בתמיכת המדינה ובפיקוחם של הארגונים הירוקים.
המגוחך הוא, שהמשרד להגנת הסביבה כותב באתר שלו דברים נכונים, אך זה ישראבלוף - "אומרים כאכה ועושים כאכה" (למשל: חלוקת כספי הקרן לשמירת הניקיון=כספי היטל הטמנה)!!! .